פסק-דין בתיק ת"א 8776-06

מבוא ועובדות מוסכמות:

1.         בפניי תביעה ותביעה שכנגד בגין עסקה להשכרת רכבים אשר נערכה ונחתמה בין הצדדים בעלי הדין.

2.         התובעת/נתבעת שכנגד הינה חברה העוסקת בשכירות מימונית של רכבים (להלן:  "התובעת").

            נתבעת מס' 1/תובעת שכנגד הינה חברה אשר התאגדה כדין ובמועדים הרלוונטיים לתביעה היא עסקה בשיווק חפצי נוי  (להלן: "הנתבעת").     נתבע מס' 2/תובע שכנגד היה הבעלים והמנהל של הנתבעת וערב באופן אישי להתחייבויותיה כלפי התובעת בהתקשרות נשוא התביעה (להלן: "הנתבע").

3.         ביום 28.1.04 נערך ונחתם בין התובעת לבין הנתבעת הסכם מסגרת לשכירות מימונית עם אופציה לרכישת הרכבים בתום תקופת השכירות (להלן: "הסכם המסגרת"). בהמשך, נערכו ונחתמו בין אותם צדדים בעלי הדין 3 הסכמים פרטניים לפיהם שכרה הנתבעת מהתובעת 3 רכבים (להלן: "ההסכמים הפרטניים"), כמפורט להלן:

א.         ביום 28.1.04 שכרה הנתבעת מהתובעת רכב מסוג סיטרואן ברלינגו נושא מס' רישוי 28-150-56 (להלן: "הרכב הראשון") בתמורה לסך של 126,480 ש"ח ומע"מ עליו, אשר ישולם ב-60 תשלומים חודשיים החל מיום 2.2.04 ועד ליום 2.1.09.

ב.         ביום 16.6.04 שכרה הנתבעת מהתובעת רכב מסוג סיטרואן ג'מפי נושא מס' רישוי 39-235-57 (להלן: "הרכב השני") בתמורה לסך של 152,280 ש"ח ומע"מ עליו אשר ישולם ב-60 תשלומים חודשיים החל מיום 4.7.04 ועד ליום 4.6.09.

ג.          ביום 30.6.04 שכרה הנתבעת מהתובעת רכב מסוג סיטרואן ברלינגו נושא מס' רישוי 39-897-57 (להלן: "הרכב השלישי") בתמורה לסך של 125,280 ש"ח ומע"מ עליו אשר ישולם ב-60 תשלומים חודשיים החל מיום 15.7.04 ועד ליום 15.6.09

(שלושת הרכבים כמפורט לעיל ייקראו להלן, ביחד: "הרכבים").

יצויין כי מלבד דמי השכירות החודשית בהם התחייבה הנתבעת עבור הרכבים נקבע בהסכם המסגרת ובהסכמים הפרטניים כי עליה לשאת בתשלומים ועמלות אחרות אליהן אתייחס ביתר הרחבה בהמשך.

4.         להבטחת זכויות התובעת בהסכם המסגרת ובהסכמים הפרטניים, העמידו הנתבעים כל הבטחונות כמפורט להלן:

-                      פיקדון במזומן על סך של כ-50,000 ש"ח (להלן: "הפיקדון").

-                      שני שטרי חוב בחתימת הנתבעת (להלן: "שטרי החוב")

-                      הנתבע חתם כערב אישי הן בהסכם המסגרת, הן בהסכמים הפרטניים והן בשטרי החוב.

5.         ביום 10.8.05 השיבה הנתבעת לתובעת מיוזמתה שני רכבים (השני והשלישי) כאשר במועד הנ"ל לא היתה יתרת חוב פיגורים ביחס לרכב השני, בעוד כי ביחס לרכב השלישי יתרת החוב על פי ספרי התובעת היתה בסך של 4,547 ש"ח.

6.         ביום 26.8.05 תפסה התובעת את הרכב הראשון מידי הנתבעת ובמועד תפיסתו יתרת הפיגורים בגינו על פי ספרי  התובעת היתה בסך של 10,898 ש"ח.

7.         שמאי מטעם התובעת בדק את הרכבים ובהתאם לחוות דעתו מיום 12.9.05 נקבע שוויים בהתבסס על מחירון יצחק לוי ובהפחתת 20% בגין מימוש מהיר.

8.         ביום 19.9.05 או בסמוך לכך, ערכה התובעת חשבון סופי ביחס לכל אחד מהרכבים והמציאה העתק ממנו לנתבעת (להלן: "החשבון הסופי"). בהתאם לחשבון הנ"ל חושבה יתרת החוב המהוונת עבור דמי שכירות שטרם הגיע מועד פרעונם, בניכוי החלק היחסי של הפיקדון, כמו גם שווי הרכב על פי הערכת השמאי מטעם התובעת, ובתוספת יתרת פיגורים, ככל וישנה, ריבית פיגורים, ביטוח מקיף יחסי, שכ"ט שמאי ועוד. בהתאם לחישוב הנ"ל נותרה יתרת חוב עבור כל אחד מהרכיבים, כלהלן:

            -           עבור הרכב הראשון       - 38,551 ש"ח.